וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ

רבינו האור החיים הקדוש מפרש שהפסוק מתייחס במיוחד לבני תורה תלמידי חכמים, שיש להם שלשה קשיים צמודים המלווים אותם.

א. – 'ענינו' שכולם עניים או מתנהגים בעניות.

ב. – 'עמלינו' שכמה צריכים עמל בשביל לברר הלכה אחת, ובפרט בדורות האחרונים, כי בכל דבר יש מחלוקות וסתירות.

ג. – 'לחצינו' שכל מי שהסמיכו אותו להנהיג קהילה או עדה, יש לו שונאים ולוחצים, ויש לו הרבה הפרעות, שעיני כולם נשואות אליו שהוא ינהיג אותם.

וזה לשון קודשו: עוד ירצה 'ענינו' זה העניות הנסבך עם לומדי תורה, והגם שימצא בן תורה שאין שבט עוני עליו אף על פי כן יתנהג במדת עוני, "ואת עמלינו" על דרך אומרם אשרי מי שעמלו בתורה וגו', ומה גם בדורות האחרונים שרב עמלה להוציא לאור משפט אחד והלכה אחת, "ואת לחצנו" כי כל הנסמך לתורה רבו לוחציו ועיני כל אליו ישברו. עד כאן לשון קודשו.

והגאון רבי חיים פלאג'י מספר על עצמו, שכאשר הדפיס את ספרו סמיכה לחיים, בא אליו בחלום רבינו אור החיים הקדוש, וציוה לו לעיין בפירושו על הפסוק 'ואת לחצנו'. והוא מפרש כוונת החלום, שרימז לו רבינו הקדוש שהיות שהוא נסמך לתורה מאת זקינו, לא יבצר מלהיות לוחצים ומקפקפים על ספרו.

ובמקום אחר מביא רבי חיים פלאג'י בשם מרן החיד"א ז"ל 'כי כל תלמיד חכם שהוא גדול בתורה, רודפים אחריו ורבים קמים עליו על לא חמס בכפיו'. ובזה מפרש מרן החיד"א ז"ל מה שאמרו משה ואהרן לדתן ואבירם 'ונחנו מה כי תלינו עלינו'. שאם היינו חשובים ותלמידי חכמים אז אנו מבינים שאתם מלינים עלינו, אבל נחנו לא חשובים כלום, ומה תלינו עלינו.

[אור החיים כי תבוא פרק כו פסוק ז. לב חיים (ח"ב בהשמטות) נפש כל חי (מערכת ת אות פ)]